חלומות גאוליםדוגמה

בבוקר שבת יפה, הסתכלתי על ביתי המתוקה בת השלוש בעודה ישנה בשלווה. חיכיתי בקוצר רוח שהיא תתעורר כי תכננתי להפתיע אותה עם ארוחת הבוקר האהובה עליה ולקחת אותה לסרט וגלידה.  

לפתע, הרגליים והידיים שלה התעופפו לכל עבר והיא נכנסה להתקף זעם סוער. "לאאא! אני לא רוצה לקום" היא צעקה בפראות. פני המלאך הקטנות שלה הפכו לזעופות וצבען הפך לאדום כמו צנון. 

הלב שלי צנח. חוץ מהיותי מבולבלת מההתפרצות שלה, הייתי מאוכזבת לגמרי מכך שלא יצא לנו לעשות יום כיף כמו שחלמתי לעשות עבורה. 

הבת שלי רצתה להישאר במיטה, בדיוק איפה שהיא הייתה. היה לה נוח בתנומה החלומית שלה. המחאה הפראית שלה גרמה לה לפספס משהו נהדר בהחלט. אין מצב שהייתי הולכת לקחת אותה ליציאה המיוחדת שלנו ולתגמל את התפרצות הזעם שלה. אם היא הייתה יודעת מה אני מתכננת בשבילה, האם היא הייתה מתנהגת אחרת? אם היא הייתה סומכת על התכנית שלי, אם היא הייתה סומכת עלי, האם היא הייתה מגיבה בצורה שונה? 

אני תוהה אם אי פעם הפסדתי משהו שאלוהים תכנן עבורי בגלל שהיה לי חשוב מדי להישאר בנינוחות היכן שהייתי, מרוכזת מדי במה שאני רציתי. 

לפעמים, אנחנו רוצים את מה שאנחנו רוצים, ואנחנו חושבים שזה מה שאנחנו צריכים. אך אם נאמין באמת שאלוהים הוא טוב והתכנית שלו טובה, אנחנו נקשיב לו. אנחנו נלך בעקבותיו - אפילו כשזה משבש את התכניות שלנו עבור עצמנו ומוציא אותנו מחוץ לאזור הנוחות שלנו. אפילו כשזה אומר שהגיע הזמן להיפרד ממערכת יחסים, הרגלים, או כאב שעצרו בעדינו.  

אמון הוא הבסיס של האמונה - להאמין באלוהים משמע לבטוח בתכנית שלו, אפילו כשאנחנו לא מבינים אותה. זה גם הבסיס של החלום האלוהי עבור החיים שלנו. בזמנים שנדמה היה שחיי כפי שהכרתי אותם מתפרקים, האמונה והביטחון באלוהים נתנו לי יסוד איתן לעמוד עליו. 

"תתעוררי, יקירתי. תפקחי את עינייך. בואי איתי. תכננתי עבורך משהו נפלא. בשביל שתוכלי לחוות את מה שתכננתי עבורך, את לא יכולה להישאר היכן שאת. זה הזמן להמשיך קדימה, אהובתי". 

אני מאמינה שאלוהים מזמין אותי ואותך אל תוך תכנית מדהימה יותר ממה שהדמיון יכול להכיל, כזאת שתכלול שיחזור ופדיון של כל מה שאבד ונגנב מאיתנו. השאלה היא, האם נבטח בו מספיק בשביל ללכת אחריו?