חלומות גאוליםדוגמה

יום האם הראשון שלי - יום שדמיינתי אותו מלא בפרחים ורגשות משתפכים.
במקום זאת, מצאתי את עצמי מקשיבה לווידוי שיוביל לסיום הנישואים שלי. בהיותי אבלה ומוכת הלם, לא הייתי במצב להיות הורה לילדה הקטנה שלי ב-24 השעות הראשונות. החברים היקרים שלי היו כה אדיבים ולקחו אותה אליהם ללילה.

כשהגעתי לאסוף אותה ביום הבא, ישבתי בשלולית של דמעות על השטיח בסלון שלהם וקוננתי "הייתי הכלה שלו. נדרנו נדרים. היינו אמורים לגדל יחד ילדים ונינים."

חברתי הקשיבה בחמלה ולאחר מכן הציעה את זווית ראייתה "הרמוני, זה נשמע כאילו ציירת ציור של איך את רוצה שחייך ייראו. אני יודעת שזה קשה אבלייתכן וזה הזמן להכניע את הקנבס הזה ולבטוח באלוהים שיצייר אחד חדש".

היא צדקה. לא התאבלתי רק על החיים שהכרתי, אלא גם על החיים שדמיינתי שיהיו לנו. צער על גבי צער. רובנו העברנו זמן בתהייה כיצד ייראו חיינו. אנחנו מציירים לעצמנו חתונה, ילדים, קריירות וחברויות על הקנבס שבדמיוננו, ולפעמים אף ציר זמן עבור כל הדברים הללו.

חזון הוא דבר טוב, אך מה קורה כשהחלומות והציפיות שלנו מתנפצים על ידי אכזבות החיים? על ידי מוות של אדם קרוב, התפרקות של נישואים או אובדן של קריירה? כיצד אנחנו מגיבים? האם אנחנו כועסים על אלוהים ומגיבים במרירות? האם אנחנו מבטיחים לעצמנו להפסיק לחלום כי להמשיך לקוות נהיה כואב מדי? או שאנחנו מוכנים לפתוח את ידינו ולמסור בכניעה את הקנבס של חיינו לאדון?

גם אני ציירתי לעצמי כיצד ייראה הקנבס של חיי, אך גיליתי שהקנבס שלי עלול להיות שונה בחלקים מסוימים מהקנבס האולטימטיבי שאלוהים צייר עבורי.

הפנטזיה יכולה להיות אליל. זה קורה כאשר אנו שמים את מבטחנו בתמונה שחרטנו על ידי הדמיון. זה יכול להיות הרבה יותר קל לסמוך על משהו שאנחנו יכולים לראות ולשלוט בו, מאשר לבטוח באלוהים שאותו אנחנו לא רואים ועליו אנחנו לא יכולים לשלוט.

מערכת יחסים ואינטימיות אמתית יכולה להיות מפחידה. ריפוי יכול להיות מפחיד. הדברים הללו דורשים מאיתנו אמון ואומץ, ללכת עם אלוהים לאורך שבילים לא מוכרים בדרכים שלא דמיינו. אבל אלוהים, אלוהינו, רוצה לקחת אותנו למסע הזה. הוא יהפוך את המקומות החדים שלנו לחלקים ויאיר את המקומות החשוכים.

אם נרשה לאלוהים לחדור ללבנו ולהציף אותו באור, הוא יחשוף את המקור האמתי של הכאב, כך שהריפוי יוכל להתחיל. רק אז נוכל לראות בבירור מה הניע אותנו לברוח בדמיון. רק אז נוכל למסור בכניעה את הקנבס של חיינו לאל טוב, בידיעה שהוא יכול לעשות יותר מכל מה שאנו מבקשים או ממה שעולה על דעתנו, כפי כוחו הפועל בנו!