חסינים מפני פחדדוגמה

אמונת אברהם

התנ"ך מציין את שם אברהם 309 פעמים, אך בגלל אמונתו שמו חרות בכל מזרח התיכון ובכל ההיסטוריה העולמית עד ימינו. אנחנו יכולים ללמוד דברים על אברהם מספר בראשית.

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל-תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד;  וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר; יֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי; וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ; וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ; וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה"

אברהם היה האדם הראשון שזכה להכרה ב"צייתנות באמונה ", שכן חייו עמדו בקנה אחד עם אמונתו באלוהים. "וְהֶאֱמִן אַבְרָהָם בַּיהוה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (אל הרומים ד:3). הפחד הפכפך אבל מה שבא מאמונה  נשאר לנצח!

תזכרו את זה: פחדים מתים עם הפחדנים אבל אלו שמלאים באמונה משנים את העולם לנצח! 

אברהם שינה את העולם! למעשה, הוא אחראי על התחלת התהליך התרבותי חמש עשרה מאות שנה לפני היוונים והרומאים. הפרעונים היו במצרים אלף שנה לפני אברהם, והמשיכו עוד אלפיים שנה אחרי שהוא נפטר, אך הם לא השפיעו על העולם כמו שאברהם עשה. הפרעונים לא השאירו שום חותם מוסרי, ורק מלאו את חולות המדבר באנדרטאות ענקיות לאגו שלהם. אברהם לא הותיר אחריו קישוט אחד בשבילנו לזכרו, אך כל חיינו היום - דתיים או לא - מושפעים מחייו.

אברהם לא היה דתי הדוק. הוא אפילו לא היה דתי במובן המודרני. לא הייתה לו תורה או מזמורים, לא היה לו תנ"ך, תמונות או תיאולוגיה. הוא כנראה לא ידע הרבה על אלוהים, אבל הוא הכיר את אלוהים באופן אישי וטוב מאוד. כשמדובר באמונה, קשר אישי עם האדון הוא כל מה שחשוב! אברהם הלך עם אלוהים והיה ידיד אלוהים. עבור הפטריארך הזה, אלוהים לא היה עבורו חובה ללכת לתפילה בימי ראשון, לא הייתה לו כנסייה או קהילה להשתתף בה. אברהם לא האמין באלוהים רק בכדי להיות נאמן למסורת כלשהי. לא הייתה מסורת. אלוהים היה דרך חייו מכיוון שאלוהים היה אמיתי עבורו!

אלוהים גילה את עצמו בפני אברהם ונתן לו הוראה פשוטה - לעזוב את אור. אלוהים לא אמר לאברהם לאן לנסוע; עם זאת, אברהם יצא לדרך. זה התחיל את חיי האמונה הבלתי נשכחים של אברהם. אל העברים יא: 8–10 מתארים זאת:

"מִתּוֹךְ אֱמוּנָה צִיֵּת אַבְרָהָם בְּהִקָּרְאוֹ לָצֵאת אֶל מָקוֹם שֶׁהָיָה עָתִיד לְקַבֵּל לְנַחֲלָה, וְהוּא יָצָא מִבְּלִי לָדַעַת לְאָן יֵלֵךְ. מִתּוֹךְ אֱמוּנָה הִתְגּוֹרֵר בְּאֶרֶץ הַהַבְטָחָה כְּגֵר בְּאֶרֶץ זָרָה, בְּשִׁבְתּוֹ בְּאֹהָלִים עִם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָרְשׁוּ עִמּוֹ אֶת אוֹתָהּ הַהַבְטָחָה; כִּי חִכָּה לָעִיר שֶׁיֵּשׁ לָהּ יְסוֹדוֹת, שֶׁאַדְרִיכָלָהּ וּמְקִימָהּ הוּא הָאֱלֹהִים."

אלוהים הבטיח לאברהם שהוא יהיה לגוי גדול שאלוהיו הוא האדון. אלוהים אמר:

“וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה; וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה” (בראשית יב:2-3) חשוב לציין שכאשר יצחק - הזרע הראשון של ההבטחה הזו - הגיע לבסוף, אלוהים אמר לאברהם להקריב אותו על המזבח! להיות מוכן להקריב את יצחק בנו, אברהם הפגין אמונה מדהימה באדון!

כפי שאנו קוראים באל העברים, אברהם האמין שאלוהים יוכל להקים את יצחק מהמתים במידת הצורך. אולם, קולו של אלוהים, ברגע הדרמטי ביותר, מנע את ידו של אברהם לשחוט את בנו. אברהם עבר את המבחן האולטימטיבי לאמונתו! הוא הפגין אמונה מדהימה, מכיוון שהוא סמך על האדון באופן מלא וציפה שיצחק יהיה אבי הדורות והעמים, פשוט משום שאלוהים אמר זאת.

אברהם לא הטיל ספק באדון. לכן אלוהים לא הטיל ספק באברהם! למעשה, אלוהים  היה מאוד מרוצה ממנו, הוא לקח את שמו של אברהם כחלק משמו! הוא קרא לעצמו, "אלוהי אברהם". אלוהים בגדולתו הזדהה עם האדם. המשמעות היא שהמוניטין של אלוהים נשען על אברהם. איך היה אלוהים – אלוהים חדש לעולם באופן כללי- היה ניתן להניח זאת מאיך אברהם היה. אלוהים סיכן את שמו כשהוא צירף אותו לאברהם.

אברהם האמין באדון, ואלוהים האמין באברהם! משהו דומה משתקף בדבריו של ישוע בבשורה לפי מתי י:32, "כָּל מִי שֶׁיּוֹדֶה בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם גָּם אֲנִי אוֹדֶה בּוֹ לִפְנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם." זו האמת העמוקה ביותר על אמונה. מטרתה העיקרית היא לא רק להשיג דברים, לעשות דברים או להיות משהו. אמונה מקשרת אותנו לאלוהים. אמונה היא חברות, והיא תמיד התנאי ליחסינו עם אלוהים. הוא שם אמונה בלבנו, ואז הוא שם את אמונתו בנו לעשות את רצונו.

בבשורה לפי יוחנן פרק ב:23-24 כתוב: "הֶאֱמִינוּ רַבִּים בִּשְׁמוֹ כִּרְאוֹתָם אֶת הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁוּעַ לֹא סָמַךְ עֲלֵיהֶם, שֶׁכֵּן הִכִּיר אֶת כֻּלָּם" המילים "סמך עליהם" זהות לאמונה. אמונתם לא הייתה צודקת, וישוע ידע זאת. אך כאשר האמונה צודקת, ישוע סומך עלינו! תדמיינו את זה! המשיח בא אלינו באמון! כל העסק של הבטחות אלוהים, ההתנהלות, ההתקשרויות והיחסים איתנו, יתאפשרו ברגע שנוצר אמון הדדי. אלוהים העביר את מי שהוא היה לאברהם באמצעות אמונתו, והוא יעשה אותו דבר עבורנו רק אם נאמין!