אל תדאגו לשום דברדוגמה

מה אם אפשר להלל את אלוהים גם באמצע כאב? בריאן חווה חרדות שהובילו גם לסימפטומים פיזיים. אבל דרך החוויה שלו, הוא גילה שעדיין היה לו הרבה להודות לאלוהים עליו. הנה הסיפור שלו:

התמודדתי לראשונה עם חרדות ופאניקה קיצוניים לפני מספר שנים, כשחייתי במדינה זרה בשלב מאתגר בחיים. בזמן שניסיתי ללמוד שפה חדשה, להתחיל עסק, להיות אור של המשיח במקום בו לא באמת הייתה קהילה, ולהיות הורה לתאומים בני שנה, כאילו ירדתי לאט לתוך עמק אפל.

לאורך מספר חודשים, סבלתי מכאבים בחזה, כאבי ראש ומחלות אחרות שהאיצו פחד ודאגה באופן שונה ממה שאי פעם חוויתי. עד אותה נקודה בחיי, לא באמת נלחמתי יותר מדי בדאגה, ואם אני כנה, אפילו התגאיתי בכך שהייתי אדם שלוקח סיכונים באומץ. אבל במהרה התחלתי להתמקד בסיטואציות האפשריות הכי גרועות - שכנעתי את עצמי שהייתה לי בעייה רצינית או שמשהו נורא יקרה למשפחה שלי.

אנשים שואלים האם החרדה שלי הייתה נסיבתית, פִיסִיוֹלוֹגִית או רוחנית. לאחר הרבה חשיבה בנושא, אני די בטוח שהתשובה היא "כן." אני מאמין שלעתים קרובות יכולות להיות כמה דברים שלוקחים חלק. ללחץ יש נטייה להגיע לנקודה בה אפילו אלו עם הסובלנות הגבוהה ביותר אלולים להיכנע לעוצמה הגדלה שלו.

כמו כן, בדומה למגבלות פיזיות או מחלות אחרות, חלקנו חווים פעים בהם הכימיקליים בגוף שלנו לא מאוזנים. בנוסף, האויב הרוחני שלנו ככל הנראה תופס הזדמנויות כשמדובר בהתקפות שלו, והוא תוקף באזורים החלשים שלנו.

באתגר המפורסם של שאול באל הפיליפים ד' 6-7, לא לדאוג לשום דבר, הוא קורא לנו לא רק להתפלל אלא גם להודות. ההקשר של ההוראה של שאול היא לא בעקבות ניצחון, או לאחר פריצת דרך ניסית. למעשה, שאול עצמו היה במצב די נורא. הוא כתב לקהילה הפיליפית מהכלא, והעתיד שלו היה מאוד לא בטוח. למרות זאת, המכתב שלו משקף את האושר העמוק שלו והגישה שלו של שמחה.

אז באמצע הכאב שלנו, אנחנו יכולים גם להלל.

אני לא מאמין ששאול מבקש ממנו להמציא תודות בלתי כנות. אני חושב ששאול מאתגר אותנו להודות על מה שדורש תודה, אפילו בקרב הקושי הנוכחי שאנחנו עוברים.

אני מצאתי שאף פעם לא חסר לי על מה לחגוג. אפילו במהלך חלק מהניסיונות הקשים ביותר שהתמודדתי איתם, היו גם דברים שהייתי מלא תודה עבורם. הגות בדברים האלו והבעת תודה לאל עוזרות לשנות את הפרספקטיבה שלי ולחדש את המוח.

עודף מחשבות שליליות או לחוצות יכול ליצור תחושה שהעתיד הוא רק רע. אבל אפילו כשאני מציין את ההודיה שלי לאלוהים כמעשה מאולץ של משמעת, אני לעתים קרובות מרגיש את המשקל מתחיל לרדת ממני.

כוונתי לא לומר שיש איזושהי נוסחה לחיים חופשיים מחרדות. אבל העיקרון של הודיה לאלוהים גם דרך הכאב מהווה דרך לנוכחות נותנת החיים שלו, שמציעה לנו שלום.

-בריאן