אל תדאגו לשום דברדוגמה

האם שלום באמת אפשרי כבר היום? לפני 11 שנים, שרי יצאה למסע כדי לגלות. הנה מה שהיא גילתה לאורך הדרך:

אני זוכרת את זה בבירור. היום בו החלטתי שאני לא יכולה עוד לחיות ככה.

הנה הייתי, תלמידה מסורה לחלוטין של ישוע, מגיבה לחיים די כמו כל אדם אחר. חייתי בפחד ודאגה, אבל ידעתי שזה לא צריך להיות כך! באופן קבוע הייתי קוראת בדבר אלוהים לא לפחד, ולא לדאוג לשום דבר. אבל זה נשמע בלתי אפשרי!

לאלוהים יש הרבה מה לומר בתנ"ך על פחד והתרופה נגדו: שלום. במקרה אחד, ישוע ותלמידיו היו על סירה וחצו את הכנרת כשסערה זועמת איימה להטביע אותם. הם כולם נלחמו כדי להישאר מעל פני המים, ומה ישוע עשה? הוא ישן שינה עמוקה! ממש באמצע הסערה.

התלמידים שאלו, "רבי, לא אכפת לך אם נטבע?" ישוע קם וגער בסערה, והכל נרגע. אז הוא שאל את הלמידים, "מַדּוּעַ אַתֶּם פּוֹחֲדִים כָּל כָּךְ? אֵיךְ זֶה שֶׁאֵין לָכֶם אֱמוּנָה?" מרקוס ד' 40

זה די מסכם את השיחות שהיו לי עם אלוהים. יכולתי להרגיש אותו שואל אותי למה אני מפחדת, ואני הייתי עונה, זה לא ברור? תראה את הסיטואציה! מי לא היה מפחד? או מי היה יכול שלא לפחד?

בחיפוש שלי אחר שלום, מספר דברים נהיו ברורים כשמש.

1. הסיטואציות בהן הייתי קבעו את רמת השלום שלי. אם החיים היו טובים, היה לי שלום. אם הסערות השתוללו סביבי, הייתי לחוצה, מפוחדת ועייפה כל הזמן - עייפה בגלל הרגשות שלי. הייתי בדיוק כמו התלמידים בסערה. פחדתי מהסערה, והייתי פגועה ומבולבלת כי חשבתי שלאלוהים לא אכפת. אבל ישוע הביא אותי לנקודה הבאה שלי.
2. ישוע ניסה ללמד אותי ששלום הוא אפשרי, בלי קשר לסערה. אתם מזדהים עם הקרב הזה? זה לא קל, נכון? אני עדיין התקשיתי להבין איך ישוע יכול לצפות ממני לחוות שלום בסערה, תהיתי אם באמת אכפת לו, כשהבנתי את פריצת הדרך הבאה שלי.
3. הסערות שלי הראו את רמת הביטחון שלי. שלום משמעו לא שהכל הולך נכון בחיינו. משמעו להרגיש שלום גם כשהסערות מכות בחיינו. באותו זמן, עוד לא למדתי לבטוח באלוהים ולמצוא שלום גם בסערות האלו. אתם נתקלתם בזה?

היה ברור שהיה לי מקום לגדול. אבל אני לומדת שהדרך לשלום נמצאת בביטחון באלוהים ומיקוד המחשבות שלנו באחד שהסערות אף פעם לא מפריעות לו. זה לא קרה בין-לילה, אבל טיפין טיפין, עוד שלום ומנוחה חידשו את הנפש העייפה ויגעה שלי.

-שרי