נשק האלוהיםדוגמה

שאול לא ביקש בתפילה שהמאמינים באפסוס יקבלו את הירושה השופעת של עשירות רוחנית, ברכות, גבורה וסמכות, אלא שידעו שזה כבר שלהם. בתור משיחיים, הם כבר בעלי חזקה על דברים אלו, בדיוק כמונו. אבל עד שהם יבינו את זה, איזה טובה תצמח מכך? 

במציאות, הנשק הרוחני המתואר באפסים ו' הוא בסך הכל חזרה—דרך נוספת לתאר—את מה ששאול הסביר בחלק הראשון באיגרת. איך הם יוכלו "ללבוש" או "לקחת" דברים שהם לא מודעים שיש להם? הצעד הראשון עבורם—הצעד הראשון שלנו—כדי להשתמש במשאבים הרוחניים שניתנו לנו זה לפתוח את העיניים הרוחניות שלנו כדי שנוכל לראות את אותם משאבים. 

הסיפור של אלישע ונערו חסר החזון בספר מלכים ב' פרק ו' הוא אחד הסיפורים האהובים עליי ביותר מכתבי הקודש. הרקע הוא קרב שעומד להתרחש בין מלך ארם הנסער לבין עם ישראל. 

נער אלישע זכה למחזה מרשים. בתחילה, הוא יכל לראות רק את האויב, מה שבטח גרם לו לתגובה לא אחרת מאשר פחד וחרדה. אך מיד לאחר מכן הוא נהיה מודע למציאות רוחנית ששינתה הכל: היה לו הרבה יותר לרשותו ולעזרתו ממה שהוא אי פעם דמיין. מה שעיניו הפיזיות ראו לא היוו תחרות למה שהן לא ראו. תפילתו של אלישע עזרה לו להיות מודע לכל המשאבים והכוחות שנלחמים לצידו נגד האויב. 

כדי להיות בעלי ביטחון עצמי ומנצחים, עליכם להיות מסוגלים "לראות" את זה. 

בפרק א' באל האפסיים, שאול מדגיש רק חלק מהמתנות שאלוהים העניק לנו. יש עוד כל כך הרבה, וכל מתנה מתחברת באופן ספציפי לנשק הרוחני שלכם. המפתח הראשון כדי לראות איך כל אלה מתחברים ליכולת שלכם להפיל את האויב זה חזון. אתם לא תהיו מסוגלים להשתמש במתנות אלו אם לא תכירו בהן באופן מלא, אם לא תהיו מודעים ליכולות ולחשיבות שלהן כדי להלחם בהצלחה נגד האויב. 

הניצחון מתחיל כאן. הוא מתחיל היום. הוא מתחיל בתפילה לחזון. אז הצטרפו לשאול בבקשה לאדון שיפקח את עיניכם לגמרי כדי שתוכלו לא רק לזהות את הפעולה של האויב, אלא גם להיות מודעים באופן מלא למה אלוהים העניק לכם כדי לנטרל ולנצח אותו בחייכם.